טירנה היא בירת אלבניה, מדינה בדרום מזרח אירופה.
בשנת 1997 המפלגה הסוציאלית עלתה לשלטון לאחר שנים רבות של שלטון קומוניסטי.

בשנת 2000  נכנס לנעלי ראש העיר אדי רמה, צייר במקור.
את אדי רמה וטירנה יזכרו בעיקר בגלל דבר אחד - מהפכת הצבע שהעיר עברה.

Photos by David Dufresne

מתוך ראיון עם אדי רמה ב-2003:

"כבר יותר מעשור שיש כאן שילטון יותר חופשי, אבל עדיין לא ידענו מה זה 'ציבור', מה זה 'מרחב ציבורי'. חיינו במרחב שהיה כאילו של כולם, ובעצם הוא היה סגור כמו בית סוהר. התוצאה של כל התחושות האלה היה כעס של התושבים על המרחב הציבורי ועל ההיסטוריה שהוא מייצג. האנשים הרגישו אינסטינקט חזק מאוד להחזיר את המצב אחורה לזמנים יותר טובים. הגישה של האנשים ברחוב הביעה צורך לעשות שינוי במרחב הציבורי ולהפוך אותו למרחב הפרטי שלו. עם הצבע אנחנו בעצם מסמנים שכל בן אדם רוצה לדאוג למרחב הציבורי שלו, וזה קרה בעולם מאוד אפור."

"אני מאמין שצבע יכול להוות ביטוי לתוכן של דבר מסוים. במקרה של טירנה, היא היתה כמו אשה חולה במיטה ומאמינה שרק המוות ישחרר אותה מהמחלה. ואז היא שמה איפור ושפתון, קמה מהמיטה עם כוחות מחודשים, גילתה את עצמה מחדש והפסיקה לחשוב יותר על המוות."

העניין האסתטי היה משני לראש העיר אדי רמה. הדבר שהיה לו באמת חשוב מאחורי הצבע, היה השינוי בצורת החשיבה שנותרה בתושבים מימי הקומוניזם, ובעצם לומר להם: היום אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים ולעשות מה שאתם רוצים. אדי רמה ניסה להוביל ולחנך את תושביו לחשיבה עצמאית באמצעות הכלים שהוא הכיר - אמצעיים אומנותיים. בהתחלה כעסו עליו תושבים רבים "מה פתאום אתה צובע לנו את הבניין בלי לשאול אותנו? ומה אלה הצבעים המשוגעים האלה?". חלק אף הצהירו כי בגלל הצביעה לא יבחרו בו לקדנציה נוספת, אך עד מהרה הרוחות השתנו לגמרי. בעלי הבתים הצבועים הרגישו גאווה, ואילו השכנים שלהם הרגישו לפתע נחותים לצד הבניינים השמחים וגם רצו להיות חלק מהצבעוניות ותהליך החדשנות של העיר.

אדי רמה הוכיח לנו שגם שיכונים שלא הושקעה בהם מחשבה עיצובית רבה כשניבנו, יכולים לעבור שינוי.
לא רק אסטתי, אלא גם שינוי תודעתי, וכל זאת - באמצעות צבע.

 

Photos by David Dufresne